בשנת 1990, ניתן לייחס את התרגול המוקדם ביותר של IoT למכונת הקולה הרשתית של Xerox בשנת 1990.
ב-1995 הזכיר ביל גייטס גם את האינטרנט של הדברים בספרו "דרך העתיד", אך הוא לא משך תשומת לב רחבה.
בשנת 1991 הציע לראשונה פרופסור קווין אש-טון מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) את הרעיון של האינטרנט של הדברים.
בשנת 1998, MIT, ארה"ב, הציעה באופן יצירתי את הרעיון של "האינטרנט של הדברים", שנקראה אז מערכת EPC.
בשנת 1999 הקימה MIT את "מרכז הזיהוי האוטומטי" והציעה כי "הכל יכול להיות מחובר דרך הרשת", מה שהבהיר את המשמעות הבסיסית של האינטרנט של הדברים, בעיקר על בסיס קידוד פריטים, טכנולוגיית RFID והמשמעות הבסיסית של האינטרנט של הדברים (IoT) מבוסס על קידוד פריטים, טכנולוגיית RFID ואינטרנט. בעבר, IoT נקרא בסין רשת חיישנים. האקדמיה הסינית למדעים יזמה את המחקר של רשת חיישנים כבר בשנת 1999, והשיגה כמה תוצאות מחקר מדעיות והקימה כמה רשתות חיישנים ישימות. באותה שנה, הועידה הבינלאומית למחשוב נייד ורשתות שהתקיימה בארצות הברית הציעה, "רשתות חיישנים הן הזדמנות פיתוח נוספת העומדת בפני האנושות במאה הבאה".
בשנת 2003, Technology Review הציעה כי טכנולוגיית רשת החיישנים היא אחת מעשר הטכנולוגיות המובילות שישנו את חייהם של אנשים בעתיד.
בשנת 2004 הציע משרד הפנים והתקשורת של יפן (MIC) את תוכנית u-Japan, אסטרטגיה המבקשת לממש קישוריות בין אנשים, דברים ודברים, ובין אנשים ודברים, בתקווה לבנות את יפן לחברת רשת הנמצאת בכל מקום בה. כל חפץ וכל אדם יכולים להיות מחוברים בכל זמן ובכל מקום.
ב-17 בנובמבר 2005, בפסגה העולמית על חברת המידע (WSIS) בתוניס, פרסם איגוד התקשורת הבינלאומי (ITU) את דו"ח האינטרנט של ITU 2005: האינטרנט של הדברים, תוך ציון המושג "האינטרנט של הדברים". ההגדרה וההיקף של IoT השתנו, והכיסוי הורחב כך שיכלול IoT מבוסס RFID.
בשנת 2006 הקימה קוריאה את פרויקט u-Korea, שמטרתו לבנות חברה בכל מקום ולבנות רשתות חכמות (למשל IPv6, BcN, USN) ויישומים חדשים (למשל DMB, Telematics, RFID) בסביבת החיים של אנשים כך שאנשים יוכלו ליהנות מטכנולוגיה ושירותים חכמים בכל זמן ובכל מקום. בשנת 2009 פרסמה ועדת התקשורת של קוריאה את "התוכנית הבסיסית לבניית תשתית IoT", שזיהתה את ה-IoT כמניע צמיחה חדש והציעה להשיג את המטרה של "בניית תשתית ה-IoT המתקדמת בעולם ויצירת מעצמת ICT מעולה בתחום. של התכנסות שידור ותקשורת עתידית" עד 2012.
לאחר 2008, על מנת לקדם את התפתחות המדע והטכנולוגיה ולמצוא נקודות צמיחה כלכליות חדשות, ממשלות החלו לשים לב לדור הבא של תכנון טכנולוגי, תוך התמקדות באינטרנט של הדברים . בסין, סימפוזיון הממשל הסלולרי השני "חברת ידע וחדשנות 2.0" שנערך באוניברסיטת בייג'ינג בנובמבר של אותה שנה הציע שפיתוח הטכנולוגיה הניידת וטכנולוגיית ה-IoT מייצגים את היווצרותו של דור חדש של טכנולוגיית מידע, ומניעה את הטרנספורמציה של צורות כלכליות וחברתיות, צורות חדשנות, ומקדם חדשנות מכוונת חווית משתמש (Innovation 2.0) עבור חברת הידע. חדשנות ופיתוח נותנים יותר תשומת לב למשתמשים ומתמקדים באנשים. היווצרותו של Innovation 2.0 מקדמת עוד יותר את הפיתוח הבריא של הדור החדש של טכנולוגיית המידע.
בשנת 2009, הוועד המנהל של האיחוד האירופי פרסם את תוכנית הפעולה האירופית של IoT, המתארת את סיכוי היישום של טכנולוגיית IoT ומציעה שממשלת האיחוד האירופי צריכה לחזק את ניהול ה-IoT ולקדם את פיתוח ה-IoT.
ב-28 בינואר 2009, לאחר שברק אובמה נבחר לנשיא ארצות הברית, הוא ערך "שולחן עגול" עם מנהיגים עסקיים בארה"ב, וכאחד משני הנציגים היחידים, מנכ"ל יבמ מייקל בלומברג הציע לראשונה את הרעיון של "כוכב הלכת החכם". "והציע שהממשלה החדשה צריכה להשקיע בדור חדש של תשתית חכמה. באותה שנה, ארה"ב רשמה אנרגיה חדשה ואינטרנט של הדברים כשני העדיפויות העליונות להתחדשות כלכלית.
ב-24 בפברואר 2009, בפורום IBM 2009, מנכ"ל IBM Greater China, Qian Daqun. הוא הכריז על האסטרטגיה האחרונה בשם "Smart Planet". ברגע שהמושג הזה הוצע, הוא זכה לתשומת לב רבה מכל תחומי החיים בארה"ב. חלק מהאנליסטים אפילו מאמינים שסביר מאוד שהמושג הזה של IBM יעלה לאסטרטגיה הלאומית של ארה"ב ולעורר סערה בעולם.
אסטרטגיית "כוכב הלכת החכמים" נחשבת על ידי האמריקאים כבעלת קווי דמיון רבים עם "כביש המהיר מידע", וגם נחשבת בעיניהם כאסטרטגיית מפתח להחייאת הכלכלה ולביסוס יתרון תחרותי. האם אסטרטגיה זו יכולה להניע את אותו גל טכנולוגי וכלכלי כמו מהפכת האינטרנט, לא רק עבור ארצות הברית, אלא גם עבור העולם.
באוגוסט 2009, נאומו של Wen Jiabao בנושא "Sensing China" דחף את המחקר ופיתוח האפליקציות של סין בתחום האינטרנט של הדברים (IoT) לשיא, ו-Wuxi City לקחה את ההובלה בהקמת מרכז המחקר "Sensing China". האקדמיה הסינית למדעים, מפעילים ואוניברסיטאות בוושי הקימו את המכון לאינטרנט של הדברים, ואוניברסיטת ג'יאנגן בוושי הקימה גם את האקדמיה הפיזית של מפעל האינטרנט של הדברים בסין. מאז שראש הממשלה וון הציע "לחוש בסין", IoT נרשם רשמית כאחת מחמשת התעשיות האסטרטגיות המתפתחות בסין ונכתב ב"דוח העבודה הממשלתי", IoT זכה לתשומת לב רבה מכל החברה בסין. זה לא ניתן להשוואה למדינות אחרות.
המושג של IoT הוא כבר מושג "תוצרת סין", והסיקור שלו התפתח מעבר לתחום של פרופסור אשטון ב-1999 ודו"ח ה-ITU ב-2005, ו-IoT סומן כ"סיני".
החל משנת 2010, ה- NDRC, MIIT ומשרדים אחרים עובדים עם מחלקות רלוונטיות כדי לבצע מחקר על הדור החדש של טכנולוגיית מידע כדי לפתח מדיניות ואמצעים חדשים לתמיכה בדור החדש של טכנולוגיית המידע כדי להניע את התפתחות הכלכלה של סין.
כתעשייה אסטרטגית מתפתחת עם נקודת צמיחה כלכלית חדשה, ל-IOT יש יתרונות שוק טובים. 2014-2018 China Internet of Things Industry Application Areas דוח שוק ביקוש ותחזית השקעות דוח" מראים שבשנת 2010, קנה המידה של ה-IOT באבטחה, תחבורה, חשמל ולוגיסטיקה היה 60 מיליארד יואן, 30 מיליארד יואן, 28 מיליארד יואן ו-15 מיליארד יואן בהתאמה. 2011 גודל השוק של תעשיית האינטרנט של הדברים בסין הגיע ליותר מ-260 מיליארד יואן ב-2011.
ב-13 ביולי 2021, חברת האינטרנט של סין פרסמה את "דוח פיתוח האינטרנט של סין (2021)", קנה המידה של שוק ה-IoT הגיע ל-1.7 טריליון יואן, וסולם שוק הבינה המלאכותית הגיע ל-303.1 מיליארד יואן.
בספטמבר 2021 הוציאו משרד התעשייה וטכנולוגיית המידע ושמונה מחלקות נוספות "תוכנית פעולה תלת שנתית לבניית תשתית חדשה של האינטרנט של הדברים (2021-2023)", המבהירה כי עד סוף בשנת 2023, התשתית החדשה של האינטרנט של הדברים תיבנה בתחילה בערים הגדולות בסין, והבסיס למודרניזציה של הממשל החברתי, הטרנספורמציה הדיגיטלית של התעשייה ושדרוג הפרנסה והצריכה של אנשים יהיו מוצקים יותר.